סורבאהר

סורבאהר הוא כלי מיתר הודי שפותח בתחילת המאה ה-19. באותה עת התקיימו בהודו שני כלי מיתר אחרים, הסיטאר (המשמש לנגינה בסגנון הקייאל – Khayal) והרודרה וינה (המשמשת לנגינה בסגנון הדרופאד – Dhrupad). אפשר לומר כי הסורבהאר מהווה מעין נקודת מפגש בין השניים ומקובל להתייחס לכלי זה כאל גירסת באס של הסיטאר.

נגני סיטאר מסוימים מופיעים עם סורבאהר על-מנת להציג את חלקה הראשון של הראגה (אלאפ) כשלאחר מכן הם עוברים לנגן על הסיטאר לצורך הצגת הקומפוזיציה.

במבנהו, דומה הסורבהאר לסיטאר – יש לו מיתרי תהודה סימפטתיים ומיתרים ראשיים לניגון המלודיה. תיבת התהודה שלו עשויה מדלעת חצויה, כאשר הגוף והצוואר עשויים מעץ (לרוב טיק או טון – עץ צפצפה הודי). הסורבאהר גדול יותר מן הסיטאר ולכן צלילו עמוק ובאס יותר, צליל הדומה לצלילה של הרודרה וינה.

מבחינה טכנית, הנגינה בסורבאהר דומה לזו של הסיטאר והנגן נעזר לצורך הפריטה במיזראב, מפרט אצבע מיוחד.

הסורבאהר מאפשר נגינה מהירה יחסית, אך הוא נשמע במיטבו בנגינה האיטית והמדיטטיבית של האלאפ.